"הגורל הוליד אותי ואת אחי בני דורי בימים הגדולים בהם שבו היהודים לארצם והקימוה מחדש" נאומו של עזר וייצמן בפני חברי הפרלמנט של גרמניה

נאום הנשיא ויצמן בפני חברי בתי הפרלמנט הגרמני-

...הגורל הוליד אותי ואת אחי בני דורי בימים הגדולים בהם שבו היהודים לארצם והקימוה מחדש. שוב אינני היהודי הנודד בדרכי העולם, המהגר ממדינה למדינה, המגורש מגולה לגולה. אבל כל יהודי, בכל דור ודור, חייב לראות עצמו כאילו היה שם, בדורות ובמקומות ובאירועים שקדמו לו. לפיכך עודני נודד, אבל לא בדרכים הנידחות של העולם. עתה אני נודד במרחבי הזמן, נע מדור לדור, נוסע בנתיבי הזכרונות.

הזכרון מצמצם את המרחקים. מאתיים דורות עברו מראשית תולדות עמי, והם דומים בעיני כימים אחדים. רק מאתיים דורות עברו מאז קם אדם ושמו אברהם ועזב את ארצו ואת מולדתו והלך אל הארץ שהיום היא ארצי. רק מאתיים דורות עברו מיום שקנה אברהם את מערת המכפלה בעיר חברון ועד הסכסוכים הרצחניים המתרחשים בה בדורי. רק מאה וחמישים דורות עברו מעמוד האש של יציאת מצרים ועד עמודי העשן של השואה. ואני, שנולדתי מזרעו של אברהם ובארצו של אברהם- הייתי בכולם.

הייתי עבד במצרים, וקיבלתי את התורה בהר סיני, ויחד עם יהושע ואליהו עברתי את נהר הירדן, נכנסתי לירושלים עם דוד, וגליתי ממנה עם צדקיהו, ולא שכחתי אותה על נהרות בבל, ובשוב אדוני את שיבת ציון חלמתי בין בוני חומתה. לחמתי ברומאים וגורשתי מספרד, והועליתי על המוקד במגנצא, היא מיינץ, ולמדתי תורה בתימן, ושכלתי את משפחתי בקישינב, ונשרפתי בטרבלינקה ומרדתי בוורשא ועליתי לארץ ישראל, היא ארצי שממנה גליתי ובה נולדתי וממנה אני בא ואליה אשוב.

נע ונד אנוכי, הולך בעקבי אבותי. וכשם שאני מלווה אותם שם ובימים ההם, כך אבותי מלווים אותי ועומדים אתי כאן ובזמן הזה. חדי העין ביניכם יוכלו להבחין בהם- פמלייה של נביאים ואיכרים, מלכים ורבנים, אנשי מדע וחיילים, בעלי מלאכה ותינוקות של בית רבן. כאלה שמתו שבעי- ימים במיטתם, כאלה שעלו באש וכאלה שנפלו בחרב.

וכשם שאנחנו נתבעים, בכוחו של הזכרון, להשתתף בכל יום ובכל אירוע של עברנו, כך אנחנו נתבעים, בכוחה של התקווה, להתבונן לכל יום ויום של עתידנו. הן רק במאה האחרונה טולטלנו בין מוות וחיים, בין יאוש ותקווה, בין עקירה ושתילה. זאת המאה הנוראה של המוות, בה השמידו הנאצים ועוזריהם חלק גדול מאתנו בשואה, אבל היא גם המאה המסחררת של השיבה לחיים, של התקומה, של העצמאות, ובאחרונה- של הסיכוי לשלום.

...

אבל, גבירותי ורבותי, אין זה ביקור קל. רק חמישים שנה, הרף- עין בהיסטוריה הארוכה של בני עמי, עברו מתום המלחמה הנוראה ההיא ועד היום. לא קל היה לי לבקר היום במחנה הריכוז סקסנהאוזן. לא קל לי להלך בארץ הזאת ולשמוע את הזכרונות ואת הקולות הצועקים אלי מן האדמה. לא קל לי לעמוד כאן ולדבר אתכם, ידידי שבבית הזה.

...

נע ונד אנוכי. בתרמיל הזכרונות על כתפי ובמקל תקוותי בידי אני ניצב בצומת הזמנים הגדול של סוף המאה העשרים. יודע אני מהיכן אני בא, ומתוך תקווה וחרדה אני מבקש לדעת לאן אני הולך.

...

אנחנו ושפתנו חיים. אנחנו, שהתנערנו מן האפר, והשפה- שהמתינה בתכריכים של מגילות התורה ובין הדפים של סידורי התפילות- חיים. השפה שנלחשה רק בתפילה, שנקראה רק בבתי הכנסת, שהושרה רק בטקסים דתיים, שנזעקה בתאי הגזים בתפילת "שמע ישראל"- קמה לתחייה. אני יודע שהגרמנית עשירה ממנה בתחומים רבים, אבל לא חסרות לי מילים כדי להביע את רגשותי כאן ועכשיו. מעולם לא חסרו לנו מילים בתחום האמונה, האהבה, החלומות, הגעגועים והתקווה. פיתחנו אוצר מילים נאה לצרכים המיוחדים שלנו, אנחנו מצפים, אנחנו נכספים, אנחנו מקווים, אנחנו עורגים, אנחנו מתגעגעים, אנחנו מתפללים...

שני המתים האלה שקמו לתחיה אחרי כל כך הרבה שנים- מדינת היהודים והשפה העברית- הם עיקר מהותנו במאה הזאת. דווקא במאה הזאת, שראתה אותנו מושמדים ומתים, קמנו לחיים. בשפה הזאת, שבגולה שוחחנו בה רק עם אלוהים, אנחנו משוחחים בארצנו זה עם זה. עודנו מתפללים בה, אבל עתה אנחנו גם מדברים בה וכותבים בה ועובדים בה ולומדים בה, מתווכחים בה, מחזרים בה ושרים בה. והנס הוא גדול שבעתיים, שהרי אילו היו חים כיום ישעיהו הנביא, שלמה המלך וישו הנוצרי, הם היו מבינים את מה שאני אומר, ממש כשם שאני ובתי ונכדי מבינים את דבריהם, שנאמרו ונכתבו ונשמרו באותן מילים מלפני שנים.

...

ויצמן, עזר. כ"ד בטבת תשנ"ו, 16.1.1996


נאום זה נלמד בכיתות ח' במסגרת המקצוע תרבות ומורשת ישראל בספר בנושא חברה מתוקנת בהגות היהודית והציונית

פרקי אבות-פרק ד,א "איזהו גיבור הכובש את יצרו"

בן זומא אומר:
איזהו חכם? הלומד מכל אדם. שנאמר: "מכל מלמדי השכלתי";
איזהו גבור? הכובש את יצרו. שנאמר: "טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר";
איזהו עשיר? השמח בחלקו. שנאמר: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא;
איזהו מכובד? המכבד את הבריות. שנאמר: "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו".

במסגרת הנושא "היצירה היהודית" שנלמד במקצוע "תרבות ומורשת ישראל" נלמדים בכיתות ח פרקים מתוך פרקי אבות בדגש על הנושא של : תיקון היחיד וחברה מתוקנת במשנת חז"ל ובמציאות חיינו.

סוכות והאושפיזין- על הכנסת אורחים כערך חשוב ביהדות ושיפור פני החברה

הכנסת האורחים הינה ערך חשוב ביהדות הבא לידי ביטוי בשלוש הרגלים:

וכך כתב הרמב"ם (הל' יו"ט ו, יח): "אבל מי שנועל דלתי חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כריסו… ושמחה כזו קלון היא להם, שנאמר (מלאכי ב, ג): וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם".


סוכות: אושפיזין.
פסח: הזמנת העני לשולחן הסדר
שבועות: הכנסת הגרים


בפרק על חג הסוכות נלמדים ערכים שונים ובינהם ערך הכנסת האורחים וזאת בעזרת מקורות מהתנ"ך, מההלכה ומחכמנו, וכן דנים בישומם של הערכים הנ"ל כיום במטרה לשפר את פני החברה והמדינה.

קטע מחומרי הלימוד במקצוע מורשת ותרבות ישראל, מתוך הפרק לכיתות ח העוסק במעגל השנה היהודי.

מהי תפילה? על סוגי התפילות הקיימות ועל סידור התפילה

שירו של קובי עוז שמושמע לתלמידים בפרק העוסק בתפילה ובסוגי התפילות השונות.

קריאת שמע וסידור התפילה

חומרי הלמידה דנים  במקומו של הסידור בתרבות ישראל לאורך הדורות, ועל חלקו בגיבוש זהות יהודית.  על משמעות התפילה כביטוי להודיה,למשאלות לב וחשיבה חיובית .

התפילות העיקריות שנלמדות בשיעור הן:

 תפילת העמידה (תפילת 18) על הברכות הכלולות בה ועל משמעותן מן ההיבט של זהות יהודית וישראלית.

 קריאת שמע - כהצהרת הנאמנות של היהודי בכל הדורות.

 ו"הקדיש" - ומשמעותו בחברה הישראלית.

הפרק נלמד בכל כיתות ז' במסגרת המקצוע מורשת ותרבות ישראל, תחת הנושא היצירה היהודית.

הכרזת העצמאות ומגילת העצמאות

במסגרת המקצוע מורשת ותרבות ישראל נלמדים האירועים שקדמו להכרזת העצמאות, לרגע המכונן של ההכרזה והתייחסות מפורטת למגילת העצמאות בכמה רמות: ברמת הבנת המשמעות של המגילה כמסמך התשתית של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית, ברמת ההבנה וזיהוי השיח בין הציונות ליהדות, וברמה של ביטויים ליישום ערכי המגילה באקטואליה.

ירושלים בירת ישראל

ביום י"ד בכסלו תש"י (5 בדצמבר 1949), כשנה וחצי שנה אחרי קום המדינה, הכריז ראש ממשלת ישראל, דוד בן גוריון, על ירושלים כעיר הבירה של מדינת ישראל. הכרזה זו התבססה על החלטה של חברי הממשלה, וזכתה לתמיכת כל המפלגות בכנסת. בעקבות ההכרזה החליטה הממשלה להעביר את כל משרדי הממשלה מתל אביב לירושלים, וגם הכנסת עברה בסוף אותו חודש מתל אביב לירושלים, ל"בית פרומין" ברחוב המלך ג'ורג'.
כחודש לאחר הכרזתו של בן גוריון קיימה הכנסת – במשכנה בירושלים – דיון מיוחד על מעמדה של העיר, וקיבלה החלטה שנוסחה במשפט קצר אחד: "עם הקמתה של מדינה יהודית, שוב הפכה ירושלים לבירתה".


מתוך דברים שאמר דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, במעמד ההכרזה על ירושלים כבירת ישראל (י"ד בכסלו תש"י):
" …בהכרזתנו על מדינת ישראל המחודשת, מיום 14 למאי 1948, הצהרנו והתחייבנו קבל ההיסטוריה והעולם ש"מדינת ישראל תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". בהתאם לכך הודיעה משלחתנו באו"ם, שמדינת ישראל מתחייבת לכבד כל הזכויות הקיימות ביחס למקומות הקדושים ולבניינים הדתיים בירושלים, מבטיחה חופש פולחן וגישה חופשית בלא כל הפליה לכל המקומות הקדושים והבניינים הדתיים שברשותה… והיא מסכימה שיקוים מצד האו"ם פיקוח יעיל על המקומות הקדושים ועל הזכויות הקיימות, כפי שיוסכם בין או"ם ובין מדינת ישראל.
יחד עם זאת אנו רואים חובה להצהיר, שירושלים היהודית היא חלק אורגני ובלתי נפרד ממדינת ישראל – כשם שהיא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הישראלית, מאמונת ישראל ומנשמת עמנו. ירושלים היא לב לבה של מדינת ישראל. אנו גאים על כך שירושלים נתקדשה גם בעיני בעלי דתות אחרות, וברצון ובנפש חפצה נבטיח כל הסידורים וההקלות הדרושים, שכל בעלי הדתות האחרות יספקו צורכיהם הדתיים בירושלים ותינתן מצדנו כל העזרה לאו"ם להבטיח סידורים אלה.
אולם, אין אנו מעלים על דעתנו שארגון האו"ם ינסה לעקור את ירושלים ממדינת ישראל או לפגוע בריבונותה של ירושלים – כבירת הנצח של ישראל. פעמיים בתולדות עמנו נעקרנו מירושלים – רק לאחר שנוצחנו במלחמת דמים אכזרית על ידי כוחות מרובים וחזקים משלנו – כוחות בבל ורומא. קשרינו עם ירושלים בימינו אלה אינם פחות עמוקים מאשר היו בימי נבוכדנאצר וטיטוס פלאביוס. וכשירושלים נתקפה (=הותקפה) אחרי 14 למאי 1948, ידע הנוער הלוחם שלנו לחרף נפשו על בירת קודשנו, לא פחות משעשו זאת אבותינו בימי הבית הראשון והשני.

אין אנו מניחים אף רגע, שארגון האו"ם ינסה להוציא את ירושלים בכוח מידי ישראל, ואנו מצהירים, שעַם ישראל לא יוותר על ירושלים מרצונו הטוב, כשם שלא ויתר במשך אלפי שנה על אמונתו, על ייחודו הלאומי ועל תקוותו לשוב לירושלים ולציון…

… אומה זו לא תשלים לעולם עם הפרדת ירושלים, וירושלים היהודית לא תקבל על עצמה שום שלטון זר – לאחר שאלפי בניה ובנותיה שחררו בפעם השלישית מולדתם ההיסטורית וגאלו את ירושלים מהשמדה והרס…" 


במסגרת המקצוע "מורשת ותרבות ישראל" החל מהשנה הבאה ילמד הפרק "ירושלים בירת ישראל" -תילמד בו ההתייחסות לירושלים בתודה היהודית, כמושא געגועים לאורך הדורות ועל ההחלטה על קביעת ירושלים כבירה, הפרק יילמד בקרב כל תלמידי כיתות ה, במסגרת הלימוד יצאו כל התלמידים לטיול בירושלים ובמוסדות המדינה.

מקצוע מורשת ותרבות ישראל- תיאור כללי של חומר הלימוד.

מקצוע מורשת ותרבות ישראל הינו מקצוע חובה חדש שנלמד בשנת תשע"א בכיתות ו-ח, והחל משנת תשע"ב גם בכיתות ה.

בין הנושאים הנלמדים במקצוע: היצירה היהודית, זיקת עם ישראל לארץ ישראל לאורך הדורות, דמותה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי,זהות יהודית-ישראלית בעולם משתנה, חגי ישראל,מגילת העצמאות ועצמאות כמחויבות,השבת, תפילות מהסידור, אורחות חיים במעגל החיים היהודי,חוק השבות, קיבוץ גלויות ,השפה העברית ועוד.

חומר הלימוד במקצוע מורשת ותרבות ישראל משקף עקרונות מנחים של הבניית ידע ויצירת מערך למודי רחב וכוללני, פתוח לפרשנות ולביטוי ערכי.

חומרי הלימוד מבוססים  על נושאים מארגנים שמהווים שלד לתכנית הרב שנתית. נושאים אלה מתייחסים לתרבות היהודית באופן רחב: היצירה היהודית, מחזור הזמנים, זיקת עם ישראל לארץ ישראל  ודמותה של מדינת ישראל בימינו. בתוכנית ישנו עיסוק נרחב בתחום הציונות הנובע מן ההבנה שהשיח הציוני נולד מתוך שיח יהודי רחב ובזיקה אליו. 

הנושאים המרכזים בתכנית:

1. היצירה היהודית

2. מחזור הזמנים: לוח השנה ומעגל החיים היהודי

3. זיקת עם ישראל לארץ ישראל

4. דמותה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי

בנוסף לכל שכבת גיל יש אורך נושאי המאפשר פירוט נושאים שונים:

כיתה ה-עם וארצו.

כיתה ו-גיל מצוות:אחראיות ומחוייבות.

כיתה ז-זהות יהודית-ישראלית בעולם משתנה.

כיתה ח-תיקון האדם וחברה מתוקנת.

השיר "ירדה השבת" מתוך הנושא: זהות יהודית-ישראלית בעולם משתנה.

השיר "ירדה השבת" מתוך חומר הלימוד בפרק: השבת- זהויות וגוונים בחברה היהודית,  כחלק מהנושא שנלמד בכיתות ז: זהות יהודית-ישראלית בעולם משתנה.


ירדה השבת


מילים: יהושוע רבינוב
לחן: דוד זהבי

יָרְדָה הַשַּׁבָּת אֶל בִּקְעַת גִּנּוֹסָר,
וְנִיחוֹחַ עַתִּיק בְּשׁוּלֶיהָ.
וַיַּעַמְדוּ מִסָּבִיב הֲרָרִים שׁוֹשְׁבִינִים
לָשֵׂאת אַדַּרְתָּהּ הַזּוֹהֶבֶת.
תַּעֲלֶינָה יוֹנִים מִכִּנֶּרֶת הַיָּם,
קַבֵּל אֶת רוּחָהּ הַלּוֹהֶבֶת.

נָשְׁקָה הַשַּׁבָּת לְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַבְּרוֹשׁ,
לָאֵזוֹב שֶׁבַּסֶּלַע נָשָׁקָה.
וַיְּהִי הַדַּרְדַּר לְשַׁרְבִיט שֶׁל מַלְכוּת
עַל רָמוֹת דְּמָמָה מְרוֹנֶנֶת.
יִמְשֹׁךְ אָז הַתּוֹר בְּקוֹלוֹ הַמָּתוֹק
חֶמְדַּת כִּסּוּפִין מְעַדֶּנֶת.

הִרְטִיטָה שַׁבָּת בְּחִנָּהּ הַגָּנוּז
עֵינֵי חַלּוֹנוֹת מִכָּל עֵבֶר.
וַתֵּצֵאנָה בָּנוֹת אֶל הָעֶרֶב זַמֵּר
זְמִירוֹת בְּעֶרְגָּה מְצַלְצֶלֶת.
וְהָיְתָה הָעֶדְנָה בְּבִקְעַת גִּנּוֹסָר
לְנִשְׁמַת עִבְרִיּוּת נֶאֱצֶלֶת.

השיר נלמד במסגרת מקצוע " מורשת ותרבות ישראל" בכיתות ז בנושא זהות יהודית-ישראלית בעולם משתנה

תפילה לשלום המדינה

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ,
בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ.
הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ,
וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ.
חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם,
וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ.
וְאֶת אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל,
פְּקָד נָא בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרֵיהֶם,
וְתוֹלִיכֵם מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְצִיּוֹן עִירֶךָ
וְלִירוּשָׁלַיִם מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ,
כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּךְ:
אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. (דברים ל, ד)
וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. (דברים ל, ה)
וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ. (דברים ל, ו)
וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי תּוֹרָתֶךָ,
וּשְׁלַח לָנוּ מְהֵרָה בֶּן דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ, לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתֶךָ.
הוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל אַרְצֶךָ,
וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ:
יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ
וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, אָמֵן סֶלָה.


התפילה לשלום המדינה נלמדת במסגרת המקצוע "מורשת  ותרבות ישראל" בכיתות ו

בנימין זאב הרצל והחברה האוטופית- הספר מדינת היהודים.

"ארץ ישראל היא מולדתנו ההיסטורית הבלתי נשכחת. שֵם זה כשלעצמו עשוי להיות בשביל עמנו קריאת היאספות כובשת לבבות…"   קטע מספרו של הרצל- "מדינת היהודים"

מדינת היהודים (בגרמנית: Der Judenstaat) הוא שמו של ספר מאת בנימין זאב הרצל, שבו הוא משרטט את חזונו למדינת יהודים יצרנית. בספר מתאר הרצל כיצד הוא רואה את מדינת היהודים העתידה לקום, בפירוט רב עד כדי התייחסות לשעות העבודה שיהיו נהוגות בה. הספר יצא לאור בווינה ובלייפציג בהוצאת מ. ברייטנשטיין ב-14 בפברואר 1896, כשנה וחצי לפני כינוסו של הקונגרס הציוני הראשון.
חשיבות הספר, שבו הציע הרצל לראשונה פתרון מעשי ל"שאלה היהודית" ולחוסר יכולתה של אירופה לפותרה, נובעת מכך שהוא שרטט והביא תוכנית פעולה למדינה, בימים שבהם נחשבה מדינה לחלום רחוק בלבד בקרב יהודים. בכך הביא הרצל לדיון את מושג הריבונות היהודית, ושכלל את הרעיון הציוני. בספרו הדגיש שכדי להגשים את הרעיון יש להשיג הכרה בינלאומית ומשפטית בזכויות העם היהודי על ארץ משלו, מבלי לנקוב בשמה. ספר זה היווה בסיס לזרם הציונות המדינית, שסברה שיש להשיג הכרה בינלאומית ומשפטית בזכויות העם היהודי על ארץ ישראל קודם לתחילת ההתיישבות בפועל, הסדר מדיני שיבטיח את זכותם של היהודים על הארץ, ורק אחרי השגת ערובות חוקיות וזכויות פוליטיות להתיישבות ניתן יהיה להתחיל בהגירה (עלייה).

ספרו של בנימין זאב הרצל נלמד במלואו במסגרת המקצוע "מורשת ותרבות ישראל" בקרב תלמידי כיתות ח.