סוכות והאושפיזין- על הכנסת אורחים כערך חשוב ביהדות ושיפור פני החברה

הכנסת האורחים הינה ערך חשוב ביהדות הבא לידי ביטוי בשלוש הרגלים:

וכך כתב הרמב"ם (הל' יו"ט ו, יח): "אבל מי שנועל דלתי חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כריסו… ושמחה כזו קלון היא להם, שנאמר (מלאכי ב, ג): וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם".


סוכות: אושפיזין.
פסח: הזמנת העני לשולחן הסדר
שבועות: הכנסת הגרים


בפרק על חג הסוכות נלמדים ערכים שונים ובינהם ערך הכנסת האורחים וזאת בעזרת מקורות מהתנ"ך, מההלכה ומחכמנו, וכן דנים בישומם של הערכים הנ"ל כיום במטרה לשפר את פני החברה והמדינה.

קטע מחומרי הלימוד במקצוע מורשת ותרבות ישראל, מתוך הפרק לכיתות ח העוסק במעגל השנה היהודי.

מהי תפילה? על סוגי התפילות הקיימות ועל סידור התפילה

שירו של קובי עוז שמושמע לתלמידים בפרק העוסק בתפילה ובסוגי התפילות השונות.

קריאת שמע וסידור התפילה

חומרי הלמידה דנים  במקומו של הסידור בתרבות ישראל לאורך הדורות, ועל חלקו בגיבוש זהות יהודית.  על משמעות התפילה כביטוי להודיה,למשאלות לב וחשיבה חיובית .

התפילות העיקריות שנלמדות בשיעור הן:

 תפילת העמידה (תפילת 18) על הברכות הכלולות בה ועל משמעותן מן ההיבט של זהות יהודית וישראלית.

 קריאת שמע - כהצהרת הנאמנות של היהודי בכל הדורות.

 ו"הקדיש" - ומשמעותו בחברה הישראלית.

הפרק נלמד בכל כיתות ז' במסגרת המקצוע מורשת ותרבות ישראל, תחת הנושא היצירה היהודית.

הכרזת העצמאות ומגילת העצמאות

במסגרת המקצוע מורשת ותרבות ישראל נלמדים האירועים שקדמו להכרזת העצמאות, לרגע המכונן של ההכרזה והתייחסות מפורטת למגילת העצמאות בכמה רמות: ברמת הבנת המשמעות של המגילה כמסמך התשתית של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית, ברמת ההבנה וזיהוי השיח בין הציונות ליהדות, וברמה של ביטויים ליישום ערכי המגילה באקטואליה.

ירושלים בירת ישראל

ביום י"ד בכסלו תש"י (5 בדצמבר 1949), כשנה וחצי שנה אחרי קום המדינה, הכריז ראש ממשלת ישראל, דוד בן גוריון, על ירושלים כעיר הבירה של מדינת ישראל. הכרזה זו התבססה על החלטה של חברי הממשלה, וזכתה לתמיכת כל המפלגות בכנסת. בעקבות ההכרזה החליטה הממשלה להעביר את כל משרדי הממשלה מתל אביב לירושלים, וגם הכנסת עברה בסוף אותו חודש מתל אביב לירושלים, ל"בית פרומין" ברחוב המלך ג'ורג'.
כחודש לאחר הכרזתו של בן גוריון קיימה הכנסת – במשכנה בירושלים – דיון מיוחד על מעמדה של העיר, וקיבלה החלטה שנוסחה במשפט קצר אחד: "עם הקמתה של מדינה יהודית, שוב הפכה ירושלים לבירתה".


מתוך דברים שאמר דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, במעמד ההכרזה על ירושלים כבירת ישראל (י"ד בכסלו תש"י):
" …בהכרזתנו על מדינת ישראל המחודשת, מיום 14 למאי 1948, הצהרנו והתחייבנו קבל ההיסטוריה והעולם ש"מדינת ישראל תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". בהתאם לכך הודיעה משלחתנו באו"ם, שמדינת ישראל מתחייבת לכבד כל הזכויות הקיימות ביחס למקומות הקדושים ולבניינים הדתיים בירושלים, מבטיחה חופש פולחן וגישה חופשית בלא כל הפליה לכל המקומות הקדושים והבניינים הדתיים שברשותה… והיא מסכימה שיקוים מצד האו"ם פיקוח יעיל על המקומות הקדושים ועל הזכויות הקיימות, כפי שיוסכם בין או"ם ובין מדינת ישראל.
יחד עם זאת אנו רואים חובה להצהיר, שירושלים היהודית היא חלק אורגני ובלתי נפרד ממדינת ישראל – כשם שהיא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הישראלית, מאמונת ישראל ומנשמת עמנו. ירושלים היא לב לבה של מדינת ישראל. אנו גאים על כך שירושלים נתקדשה גם בעיני בעלי דתות אחרות, וברצון ובנפש חפצה נבטיח כל הסידורים וההקלות הדרושים, שכל בעלי הדתות האחרות יספקו צורכיהם הדתיים בירושלים ותינתן מצדנו כל העזרה לאו"ם להבטיח סידורים אלה.
אולם, אין אנו מעלים על דעתנו שארגון האו"ם ינסה לעקור את ירושלים ממדינת ישראל או לפגוע בריבונותה של ירושלים – כבירת הנצח של ישראל. פעמיים בתולדות עמנו נעקרנו מירושלים – רק לאחר שנוצחנו במלחמת דמים אכזרית על ידי כוחות מרובים וחזקים משלנו – כוחות בבל ורומא. קשרינו עם ירושלים בימינו אלה אינם פחות עמוקים מאשר היו בימי נבוכדנאצר וטיטוס פלאביוס. וכשירושלים נתקפה (=הותקפה) אחרי 14 למאי 1948, ידע הנוער הלוחם שלנו לחרף נפשו על בירת קודשנו, לא פחות משעשו זאת אבותינו בימי הבית הראשון והשני.

אין אנו מניחים אף רגע, שארגון האו"ם ינסה להוציא את ירושלים בכוח מידי ישראל, ואנו מצהירים, שעַם ישראל לא יוותר על ירושלים מרצונו הטוב, כשם שלא ויתר במשך אלפי שנה על אמונתו, על ייחודו הלאומי ועל תקוותו לשוב לירושלים ולציון…

… אומה זו לא תשלים לעולם עם הפרדת ירושלים, וירושלים היהודית לא תקבל על עצמה שום שלטון זר – לאחר שאלפי בניה ובנותיה שחררו בפעם השלישית מולדתם ההיסטורית וגאלו את ירושלים מהשמדה והרס…" 


במסגרת המקצוע "מורשת ותרבות ישראל" החל מהשנה הבאה ילמד הפרק "ירושלים בירת ישראל" -תילמד בו ההתייחסות לירושלים בתודה היהודית, כמושא געגועים לאורך הדורות ועל ההחלטה על קביעת ירושלים כבירה, הפרק יילמד בקרב כל תלמידי כיתות ה, במסגרת הלימוד יצאו כל התלמידים לטיול בירושלים ובמוסדות המדינה.

מקצוע מורשת ותרבות ישראל- תיאור כללי של חומר הלימוד.

מקצוע מורשת ותרבות ישראל הינו מקצוע חובה חדש שנלמד בשנת תשע"א בכיתות ו-ח, והחל משנת תשע"ב גם בכיתות ה.

בין הנושאים הנלמדים במקצוע: היצירה היהודית, זיקת עם ישראל לארץ ישראל לאורך הדורות, דמותה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי,זהות יהודית-ישראלית בעולם משתנה, חגי ישראל,מגילת העצמאות ועצמאות כמחויבות,השבת, תפילות מהסידור, אורחות חיים במעגל החיים היהודי,חוק השבות, קיבוץ גלויות ,השפה העברית ועוד.

חומר הלימוד במקצוע מורשת ותרבות ישראל משקף עקרונות מנחים של הבניית ידע ויצירת מערך למודי רחב וכוללני, פתוח לפרשנות ולביטוי ערכי.

חומרי הלימוד מבוססים  על נושאים מארגנים שמהווים שלד לתכנית הרב שנתית. נושאים אלה מתייחסים לתרבות היהודית באופן רחב: היצירה היהודית, מחזור הזמנים, זיקת עם ישראל לארץ ישראל  ודמותה של מדינת ישראל בימינו. בתוכנית ישנו עיסוק נרחב בתחום הציונות הנובע מן ההבנה שהשיח הציוני נולד מתוך שיח יהודי רחב ובזיקה אליו. 

הנושאים המרכזים בתכנית:

1. היצירה היהודית

2. מחזור הזמנים: לוח השנה ומעגל החיים היהודי

3. זיקת עם ישראל לארץ ישראל

4. דמותה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי

בנוסף לכל שכבת גיל יש אורך נושאי המאפשר פירוט נושאים שונים:

כיתה ה-עם וארצו.

כיתה ו-גיל מצוות:אחראיות ומחוייבות.

כיתה ז-זהות יהודית-ישראלית בעולם משתנה.

כיתה ח-תיקון האדם וחברה מתוקנת.

השיר "ירדה השבת" מתוך הנושא: זהות יהודית-ישראלית בעולם משתנה.

השיר "ירדה השבת" מתוך חומר הלימוד בפרק: השבת- זהויות וגוונים בחברה היהודית,  כחלק מהנושא שנלמד בכיתות ז: זהות יהודית-ישראלית בעולם משתנה.


ירדה השבת


מילים: יהושוע רבינוב
לחן: דוד זהבי

יָרְדָה הַשַּׁבָּת אֶל בִּקְעַת גִּנּוֹסָר,
וְנִיחוֹחַ עַתִּיק בְּשׁוּלֶיהָ.
וַיַּעַמְדוּ מִסָּבִיב הֲרָרִים שׁוֹשְׁבִינִים
לָשֵׂאת אַדַּרְתָּהּ הַזּוֹהֶבֶת.
תַּעֲלֶינָה יוֹנִים מִכִּנֶּרֶת הַיָּם,
קַבֵּל אֶת רוּחָהּ הַלּוֹהֶבֶת.

נָשְׁקָה הַשַּׁבָּת לְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַבְּרוֹשׁ,
לָאֵזוֹב שֶׁבַּסֶּלַע נָשָׁקָה.
וַיְּהִי הַדַּרְדַּר לְשַׁרְבִיט שֶׁל מַלְכוּת
עַל רָמוֹת דְּמָמָה מְרוֹנֶנֶת.
יִמְשֹׁךְ אָז הַתּוֹר בְּקוֹלוֹ הַמָּתוֹק
חֶמְדַּת כִּסּוּפִין מְעַדֶּנֶת.

הִרְטִיטָה שַׁבָּת בְּחִנָּהּ הַגָּנוּז
עֵינֵי חַלּוֹנוֹת מִכָּל עֵבֶר.
וַתֵּצֵאנָה בָּנוֹת אֶל הָעֶרֶב זַמֵּר
זְמִירוֹת בְּעֶרְגָּה מְצַלְצֶלֶת.
וְהָיְתָה הָעֶדְנָה בְּבִקְעַת גִּנּוֹסָר
לְנִשְׁמַת עִבְרִיּוּת נֶאֱצֶלֶת.

השיר נלמד במסגרת מקצוע " מורשת ותרבות ישראל" בכיתות ז בנושא זהות יהודית-ישראלית בעולם משתנה